פסק-דין בתיק תא"מ 49045-01-12

בפני תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזק רכוש בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 19/10/2011.

העובדות בקצרה;

התובעת היא חברה לביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה היתה המבטחת בביטוח מקיף וביטוח צד ג', רכב מספר רישוי 16-838-10 מסוג רנו קנגו (להלן: "הרכב המבוטח").

הנתבעת היא חברה לביטוח שהיתה המבטחת בזמנים הרלוונטיים רכב מסוג טויוטה קורולה, מספר רישוי 89-021-64, בביטוח מקיף וגם בביטוח צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת").

ע"פ הנטען בכתב התביעה רכב המבוטח היה נהוג בידי מר אוסאמה פאעור, אשר נסע מאחורי רכב הנתבעת ובשל הנסיעה האיטית של רכב הנתבעת יצא רכב המבוטח לעקיפה, או אז פנה רכב הנתבעת שמאלה בחדות ללא איתות וגרם להתנגשות בין כלי הרכב. ע"פ הנטען בכתב התביעה רכב המבוטח נגרם לו נזק כמפורט בחוות הדעת, חברת הביטוח שילמה מכוח חובתה ע"פ הפוליסה סך של 3,485 ש"ח, אותם היא תובעת בתביעת שיבוב שבפניי.

הגרסה בתביעה שכנגד: ע"פ הנטען בכתב התביעה שכנגד נטען כי רכב המבוטח נסע מאחורי רכב הנתבעת וזה האחרון לא שמר על מרחק ובמהלך הפניה של רכב הנתבעת שמאלה, פגע רכב המבוטח ברכב הנתבעת והדפו לעבר המדרכה בכיוון הנגדי וכתוצאה מכך נפגע מוקדם נוסף בחלק הקדמי של רכב הנתבעת.

התרחשות התאונה:

שמעתי את הנהגים והעדים מטעמם.

ניתן לקבוע כי התאונה, ע"פ העדויות שהונחו בפניי, התרחשה כלהלן:

רכב המבוטח נסע מאחורי רכב הנתבעת ברחוב הנפח בכרמיאל, ובהתקרבם לצומת עם רחוב העסקים, רכב המבוטח החל בעקיפה מצד שמאל, או אז רכב הנתבעת פנה שמאלה בצומת לרחוב העסקים. כתוצאה מההתנגשות נגרם נזק לשני רכבים ורכב הנתבעת איבד שליטה, וגם פגע במדרכה בכיוון הנגדי של כיוון נסיעת רכב הנתבעת.

עוד עולה מהעדויות שהובאו בפניי, כי רכב הנתבעת, במהלך פניה שמאלה, לא הסתכל במראה הימנית ואף לא טען כי אותת בעת הפניה שמאלה. יחד עם זאת, אציין כי אשתו של נהג רכב הנתבעת העידה בפני, כי בעלה הסתכל במראה האמצעית ואף טענה בפניי כי הוא אותת. למרות עדות זאת, אני עדיין דבק בגרסת הנהג שכן ניסיון החיים מלמד כי הנהג יודע מה בדיוק נעשה על ידו, ואדם היושב לידו לא תמיד מקפיד להבחין בכל פעולות הנהיגה, גם כאלה שמסווגות כפעולות טכניות כגון פעולת איתות, והנהג לא טען, למרות שנשאל בצורה מפורשת, מה הוא עשה לפני הפניה שמאלה, ושוב לא הזכיר לא מקרוב ולא מרחוק, את עניין האיתות.

אוסיף לזה, שני העדים מטעם התביעה אישרו כי נהג רכב הנתבעת לא אותת עת פנה שמאלה. (בעניין זה אני מפנה לעמוד 10, שורות 26-27 לפרוטוקול הדיון, ואף כאשר ב"כ הנתבעת הציגה בפניו את גרסת התביעה בעניין אי האיתות, לא טען שאותת ודחה את גרסת התביעה באומרו: "הוא יכול לטעון..." - עמוד 9 שורות 7-9).

אוסיף ואומר, כי גם הנתבעת לא טרחה לציין בכתב התביעה שכנגד ו/או בכתב ההגנה, את עניין האיתות, כך למשל בסעיף 4 לכתב התביעה שכנגד לא הוזכר כי הוא אותת כדין בעת פניה שמאלה וכך גם בכתב ההגנה מטעמו.

מכאן אני קובע כי רכב הנתבעת פנה שמאלה כשהוא לא נתן איתות בעת פנייתו שמאלה.

האחריות;

אין חולק, מעיון במקום התאונה כעולה מ-נ/2, מדובר בצומת כהגדרתה בסעיף 1 לתקנות התעבורה. נהג רכב התובעת נהג תוך כדי הפרת איסור הקיים בסעיף 47 (ה)(4) לתקנות התעבורה, כאשר הוא  מבצע עקיפה ואינו משלים את העקיפה לפני הגעתו לצומת אלא הוא בעיצומה של העקיפה בתוך הצומת. תקנה זו קובעת כי " נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסית את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב באחד מאלה... 4. הוא עובר בצומת או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת".

מצד שני, רכב הנתבעת ביקש לפנות שמאלה לתוך רחוב העסקים בכרמיאל, ומחובתו בהתאם לתקנה 41 לתקנות התעבורה, לפנות שמאלה תוך כדי נסיעה, יבצע את הפניה במהירות סבירה מבלי להפריע לתנועה ומבלי לסכן אדם או רכוש.

כעולה מהעדויות שבפניי, שני הנהגים הפרו את כללי הזהירות הראויים ושניהם אשמים בהתרחשות התאונה.

עם זאת, אני סבור כי על נהג רכב המבוטח חלה חובה מוגברת שכן נהיגתו ודרך העקיפה מצד שמאל לתוך צומת היתה אסורה מלכתחילה, ובכל זאת ביקש לבצע את העקיפה האסורה מצד שמאל, מה שמטיל עליו אחריות ו/או אשם מוגבר יותר מאשר נהג הרכב השני. נהג הרכב של הנתבעת היה מותר לו לפנות שמאלה, הוא נדרש לבצע את הפניה שמאלה בבטחה ובזהירות לעומת נהיגת נהג רכב המבוטח אשר פעל ונהג תוך הפרה בוטה של האיסור של העקיפה תוך הצומת, ובפרט מצד שמאל.